ליצירת קשר וייעוץ מקצועי

השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם!

הלבנת הון – לא מה שחשבתם

הלבנת הון

מה היא הלבנת הון 

"הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים. תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש".

מתוך הצעת חוק איסור הלבנת הון

באירופה וארה"ב החלו מאמצע המאה הקודמת, ניסיונות לפרק ולהילחם בפשיעה המאורגנת אשר השכילה לערבב ולטשטש את הכספים שמקורם בעבירות לתוך פעולות עסקיות כלכליות לגיטימיות. עובדה שהקשתה מאוד על גופי האכיפה לפעול כנגד אותם ארגוני פשיעה שנהנו מממון רב וכיס עמוק. לשם כך הוקם המנגנון של איסור הלבנת הון. מנגנון שמתיר לגופי האכיפה לשים את היד על אותם כספים "לגיטימים" הגם שהם התרחקו מסביבת ביצוע העבירות, שהביאו להעשרת אותם ארגוני פשיעה. 

הלבנת הון בישראל

במדינת ישראל חוקק חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ברוח הדברים שלעיל. מטרתו המקורית של חוק איסור הלבנת הון, הייתה להילחם בפשיעה המאורגנת דרך הכיס, כלומר להשתמש בחוק ככלי שיביא את ארגוני הפשיעה לרדת מנכסיהם ובכך יסייע להפחית את עוצמת הפשע המאורגן. יפים הם דבריה של ח"כ ציפי לבני (כתוארה אז) יושבת ראש ועדת המשנה של ועדת חוק ומשפט לעניין חוק איסור הלבנת הון, להמחיש את מטרת החיקוק המקורית:

"אני חושבת שיש חשיבות רבה לזה שהחוק הזה, בתחילתו לפחות, יתייחס לעבירות שהן בנפשינו, שהן מאוד אופייניות לפשע מאורגן, שהן מאוד בעייתיות, כי אני חושבת שבחוק כזה, עם הקושי שיהיה בהבנה הציבורית של הגילוי ושל הדיווח, חשוב שהתכלית תהיה מאוד ברורה ומובנת ולא נצטרך להתחיל להסביר על חוק ההגבלים. זאת נטיית הלב שלי. אני לא יודעת איפה נעצור" (פרוטוקול ישיבה מס' 5 של ועדת המשנה (של ועדת החוקה, חוק ומשפט) לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון, הכנסת ה-15, 8 (8.2.2000); וראו גם פרוטוקול ישיבה מס' 3 של ועדת המשנה האמורה מיום 25.1.2000, שבה נדון החשש מתחולה רחבה מדי של החוק, בין היתר נוכח חובות הדיווח המוטלות בו על מוסדות פיננסיים).

*(דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999, ה"ח 420, 434) וכן ציינה בהקשר זה יושבת הראש של ועדת המשנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון, ציפי ליבני.

הבאתי מדבריה של ציפי לבני, על מנת להמחיש את רוח תכלית החקיקה. ניתן להבין שתכלית זו הייתה להילחם במחוללי פשיעה משמעותיים, אשר פושעים בעבירות חמורות. כלומר, להבנתי, מתכלית החקיקה ניתן להסיק, שלא היה רצון להרחיב את יריעת ההתנהגויות אשר מהוות הלבנת הון, מעבר לליבת הפשיעה. ציינתי זאת, משום שבמרוצת השנים, התווספו מטרות או תכליות לחוק. הורחב החוק והוחל על התנהגויות רבות ומגוונות כפי שאסקור חלקן להלן. 

מהי בפועל הלבנת הון?

מבנה העבירה- יש לציין כי במרבית המקרים בהם נאשמים בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, יהיו אלו העבירות  העיקריות בחוק, קרי, סעיפים 3(א) ו – 4.  

סעיף 3(א) – הינו הסעיף "החמור" יותר, במסגרת האישום, הסעיף לא יעמוד בלבדו. הכוונה היא שבנוסף לסעיף אישום זה, יהיו אישומים נוספים "עבירות המקור" כגון: שוחד, שוד, עבירות מס, סחר בסמים, סחיטה באיומים וכן הלאה… למעשה הרציונל שעומד בבסיס הסעיף, הינו, שההון השחור אשר מופק מן עבירות המקור, יעבור מספר שלבים מושלמים. 

השמה: הכנסת הכסף הלא חוקי (הרכוש האסור שנובע מעבירת המקור) למערכות פיננסיות שונות. למשל: יצאה חשבונית מהספק ללקוח בפרטי החשבונית מגולם שירות ייעוץ, אך בעצם מדובר במתן שוחד אשר נכנס למערכת הבנקאית בכסות לכאורה לגיטימית. דוגמה נוספת: סחיטת דמי חסות תוך שימוש בחברות שמירה קיקיוניות. דמי החסות עוברים בתמורה לחשבונית אשר מגלמת לכאורה שרותי שמירה אשר הלכה למעשה הינם פיקטיביים. גם בדוגמה זו, יהא מדובר על הכנסת "הרכוש האסור" לחשבון הבנק של חברת השמירה הפיקטיבית.

טשטוש: יש שיקראו לשלב זה "ריבוד", הכוונה היא הכנת מצג לפיו הרכוש שהושם הינו בכסות לגיטימית, ביחס לדוגמאות בשלב הקודם, אזי, עצם יצירת המצג החשבונאי המבסס את פעילות החברה הפיקטיבית, כחברה לגיטימית לכאורה, הכולל, צוות רואי חשבון, חשבונות בנק, נכסים, עובדים (פיקטיביים לרוב) וכו'. זהו למעשה שלב הטשטוש. מטרתו כאמור הינה "להיות מוכנים לקרב" כאשר רשויות האכיפה יחשדו ויחקרו, ככל שהמצג לכאורה ממשי יותר ומוצלח יותר, כך קשה יהיה לגופי האכיפה להוכיח את הלבנת ההון. 

הטמעה: הפיכת הכסף "לחוקי": בהמשך לדוגמה שהבאתי לעיל, בגין חשבונית ייעוץ אשר מהווה למעשה כסות לשוחד שעבר. אזי, מקבל השוחד ידווח חשבונית זו לרשויות, ואף ישלם בגינה מסים. כאן הטמיע מקבל השוחד את הרכוש האסור לכאורה בכך ששילם בגינו מסים. כמובן, שמטרתו הינה להרחיק חשדות מיותרים מגופי האכיפה.

כעת, שוו בדעתכם מידת הקושי בהוכחת עבירות שוחד כאלו ואחרות עבור גופי האכיפה. הלא אם נותן השוחד ומקבל השוחד ממלאים פיהם מים, אזי קשה יהא עד מאוד לרשויות להתחקות ואף להוכיח עבירות מסוג זה. אגב, הגם ששוחד אינו מושא מאמרי זה, הדין נתן ביטוי לקושי הרב באיסוף ראיות כנגד עבירות שוחד בכלל הבא: לשם הרשעה על פי עדות יחידה של שותף לעבירה, יש צורך בתוספת ראייתית משמעותית בשם "סיוע" זו תוספת חיצונית ובלתי תלויה בליבת העדות. הכלל תקף ככלל למעט בעבירות של שוחד, הימורים משחקים מסוכנים. כלומר, בשל ההבנה שקיים קושי לאסוף ראיות בעבירות מסוג שוחד, כופף הדין וניתן להרשיע נאשם על סמך עדות יחידה של שותפו לעבירה. 

כלומר, עד כה הסברנו שעל מנת להאשים ולהרשיע בליבת החוק, יש צורך בעבירה מקדימה אשר יוצרת או מפיקה רכוש שאותו הנאשם הלבין – הרכוש האסור ובו ביצע הנאשם עבירת הלבנת הון.  כלומר בשלב הראשון הרשעה בעבירה מתוך רשימת העברות אשר מופיעות בתוספת עבירות המקור שבחוק. ורק בשלב השני, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון שהן במהותן עבירות נפרדות מעבירות המקור.  

המשמעות בחיקוק חוק איסור הלבנת הון הינה שמדינת ישראל נכנסה למועדון האקסקלוסיבי של המדינות אשר מפעילות חובות בעלות אופי אכיפתי בנוגע לרכוש אשר מקורו בעבירה וכמובן מענישה ביד קשה. החידוש בחוק איסור הלבנת הון נסב בעיקר סביב חידודי הענישה הכלכלית התקדימיים. והאפשרות שניתנה לגופי האכיפה לשים יד על רכוש שלעיתים נמצא "רחוק מאוד" מן החשוד או הנאשם. 

סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון מסמיך את בית המשפט לחלט רכוש בהליך פלילי. ברירת המחדל על פי החוק, הינה חילוט  כלל הרכוש/כספים אשר מקורם: במישרין או בעקיפין, בעבירה,  רכוש ששימש לביצוע עבירה ואפילו רכוש שאיפשר ביצוע עבירה (אביא בהמשך חלק מרשימת עבירות המקור לחוק איסור הלבנת הון) שהנאשם הורשע בנוסף לעבירת המקור גם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון שמהותן ביצוע פעולות ברכוש אסור. העונש המירבי בגין הרשעה בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק הינו כ- 10 שנות מאסר. העונש המירבי בגין הרשעה בעבירה לפי סעיף 4 לחוק הינו כ- 7 שנות מאסר. ההבדל בין שני הסעיפים הללו, אשר מהווים לב לבו של החוק, נעוץ בעיקר ברכיבי ההתנהגות המבססים כוונה להסתיר את הרכוש האסור. 

לשון החוק בסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון נוקטת בצורך "בנימוקים מיוחדים" אשר על בית המשפט לנמק, על מנת לפטורו (את בית המשפט) מחובתו לחלט כספים/רכוש מסויים שהגיעו לנאשם על פי הקונסטרוקציה בחוק. אגב, לא רק מה שברשותו של הנאשם הינו רכוש שהגיע לנאשם, אלא – "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו".   

לצורך ההמחשה, אפילו אם שולמו מטעם הנאשם, תשלומי מסים על פי חוק בגין הכספים/רכוש בהם הורשע, אין בהם, כדי לצמצם את היקף החילוט. כלומר, לא בהכרח יורדו מהיקף החילוט שיגזור בית המשפט. 

על מנת להשלים את התמונה, להלן רשימה חלקית מתוך העבירות, אשר מהוות עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון (העבירות אשר בלעדיהן אין להרשיע בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון). וכפי שהצגתי לעיל, כל הכספים/רכוש שהגיעו במישרין או בעקיפין לנאשם בגין אחת מן העבירות הללו או אפילו כספים ששימשו לביצוע העבירה, מהווים רכוש אסור אשר על בית המשפט לחלטו מתוך רכושו של הנאשם:  

  • עבירות סמים קשות על פי פקודת הסמים.
  • עבירות של סחר בכלי נשק על פי חוק העונשין.
  • עבירות הימורים.
  • עבירות שוחד.
  • עבירה קבלת דבר במרמה.
  • עבירות מכס – הברחה לפי פקודת המכס.
  • עבירות הקשורות לחשבוניות מס פיקטיביות/כוזבות בנסיבות מסוימות, הן כעבירות על פי חוק מע"מ והן כעבירות על פי פקודת מס הכנסה. 
  • עבירות בעלות זיקה לדיווחים כוזבים בגין עסקאות נדל"ן בנסיבות מסוימות- על פי חוק מסוי מקרקעין. 
  • עבירות לפי חוק התכנון והבניה בנסיבות מסוימות. 
  • עבירות לפי חוק רישוי עסקים בנסיבות מסוימות. 
  • עבירות בעלות אופי בטחוני: טרור וכו'. 

 

עורך דין הלבנת הון

 

קרטל הגיזום – הלבנת הון

לצורך המחשת דבריי, אביא מספר אלמנטים מתוך עניין קרטל הגיזום הידוע בשם פס"ד בלווא.

*עפ 6339/18 ירון בלווא נ' מדינת ישראל

עניין קרטל הגיזום נסב סביב תיאום מחירים ומכרזים על ידי מספר קבלני גיזום, שעלו ליידי קשירת הסדר כובל שלפיו הם פגעו בתחרותיות, והביאו למצב תיאורתי שהאזרחים שילמו יותר בגין אותו ההסדר. למותר לציין כי לא מדובר בארגון פשיעה, ואף לא בעבריינים על פי הנורמה הרווחת. אלא, באנשי עסקים מי פחות ומי יותר, שהורשעו בתיאום מחירים לצורך זכיה במכרזי גיזום. לא הובא קשר ביניהם לבין ארגוני פשיעה, ואף לא נטענה טענה זו לא בשלב החקירה ולא בשלב המשפט. זו החשיבות של דוגמה זו במאמר. 

כאמור, המדינה ביקשה להרשיע אותם בנוסף להסדר הכובל, גם בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ולהביא את בית המשפט להורות לחלט את רכושם של הנאשמים, זאת בנוסף לענישה לשאר האלמנטים העונשיים כגון: מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנסות וכו'. 

על מנת לחלט מכספם/רכושם של הנאשמים, היה צורך להרשיע גם באחת מעבירות המקור אשר מופיעות ברשימת עבירות המקור. אין בה ברשימת עבירות המקור עבירות של תיאום מחירים במכרזים, או הסדר כובל. למעשה לשם רצון המדינה לחלט את הרכוש, עליה להאשים בנוסף לעבירות כאמור, גם בעבירה מתוך רשימת עבירות המקור. זו בדיוק הסיבה שהנאשמים הואשמו והורשעו בעבירה של "קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות", עבירה לפי חוק העונשין. מדובר אפוא, בעבירה שעשויה לכלול התנהגויות רבות ומגוונת, אם תרצו, מדובר בסעיף סל, אשר באמצעותו, עלולים גם מי שאינם עבריינים מועדים להיכנס לגדרו של חוק איסור הלבנת הון על כלל משמעויותיו. 

בית המשפט המחוזי פסק שיש לנכות מתוך הסכומים שיש לחלט, בין היתר תשלומי מס ששולמו בגין הרווחים הלגיטימיים שנבעו מהכנסות עבור העבודות או השירותים שנתנו הנאשמים עקב זכייתם במכרזים. וכן, יש להפחית הוצאות נוספות שהוציאו הנאשמים לשם ביצוע העבודות במכרזים בהם זכו. על כך הלינה המדינה באמצעות ערעורה לבית המשפט העליון. 

שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, נדרש להכריע בערעור המדינה שדרשה בין היתר להגדיל משמעותית את הסכומים עליהם פסק בית המשפט המחוזי אשר יחולטו מרכושם של הנאשמים. 

כפי שהסברתי, עבירת המקור בה הורשעו הנאשמים בשלב הראשון הייתה- עבירת קבלת דבר במרמה. כלומר, עצם הגשת המכרזים תוך תיאום מחירים הביאה את הנאשמים לקבל במרמה את הזכות מתוקף החוזים על פי המנגנון שתואם על ידי הקבלנים שהגישו הצעות. ולאור הרשעתם בכך, טענה המדינה שכל שקל שקיבלו הקבלנים כתוצאה מהחוזה שהתקבל במרמה, הינו נכס בר חילוט, ועל בית המשפט לגזור על חילוטו. 

ככלל קיבל בית המשפט העליון את ערעורי המדינה בגין הסכומים אשר יש לחלט ופסק כי לא ניתן לקבל את טענות הנאשמים כי חלק מתקבולי הזכייה במכרז ניתנו עבור עבודה שבוצעה "כדין". וכן בשל העובדה שליבו הפסול בקבלת התמורה עבור המכרז הוא במצג הכוזב שהטעה את ועדות המכרזים, ואותו "חטא ראשון" כפי שמתואר על ידי השופט פוגלמן, מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה התקשרות.

*מתוך דבריו של כבוד השופט פוגלמן שהובאו בפסקה 29 לפסק הדין ע"פ 6339/18 בלווא נגד מ"י.

להשקפתו רואה בית המשפט העליון, בכל התקבולים שקיבלו הנאשמים בעקבות זכייתם במכרז, כסכום בר חילוט, בהתעלם מההוצאות שהיו להם בביצוע העבודה. כלומר, לא הרווח הינו בר חילוט, אלא ההכנסה. 

בית המשפט העליון נימק פסיקתו בכך שלהסדר החילוט כאמור, תכלית קניינית וכן תכלית הרתעתית, אשר נועדה לשלול את התמריץ לעבור עבירות המניבות רווח כלכלי. וכי שגישה אחרת לפיה יש לחלט את הרווח ולא את ההכנסה, אין בה כדי למנוע את התמריץ לעבור עבירות מסוג זה בעתיד.

*מתוך דבריו של כבוד השופט פוגלמן שהובאו בפסקה 33 לפסק הדין ע"פ 6339/18 בלווא נגד מ"י.

אחרי שהבאתי את הדוגמה הזו, ובהתחבר לדבריה של ציפי לבני לשם הבנת תכלית החקיקה, עינינו הרואות שדיני הלבנת הון, עברו שינוי תפיסתי במרוצת השנים. לא רק ארגוני פשיעה ולא בהכרח עבריינים מועדים יהיו אלו שיפלו ברשתו של חוק איסור הלבנת הון. לעיתים, עלולים להיות אלו אנשי עסקים לגיטימיים. בעלי חברות, חנויות, עובדים בכירים בחברות או תאגידים, נותני שירותי מטבע (נש"פ) ועוד'.

 

עורך דין להלבנת הון

מנסיוני הרב בין היתר כחוקר בכיר בעבירות הלבנת הון, יודע אני אילו ראיות על הגוף החוקר להשיג ולאסוף על מנת שיבשילו לכתב אישום והרשעה. על מנת שזו, תוביל לענישה וחילוט בהיקף ניכר. כמי שמכיר את דרך פעולתה של המערכת מנבכי נבכיה, עוד בשלב החקירה, על החשוד/נחקר להבין היטב מול מה הוא מתמודד. שכן "להוציא את בלעו של הגזלן מפיו", אינה התכלית העיקרית שעומדת בבסיס דיני הלבנת ההון וזאת בניגוד לדעה הרווחת. 

השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם!

לקריאה נוספת
חיפוש