ליצירת קשר וייעוץ מקצועי

השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם!

ייצוא סחורות מע"מ בשיעור אפס

ייצוא סחורות ושירותים במעמ 0

סעיף 30 לחוק מס ערך מוסף, מציג רשימה סגורה של סוגי עסקאות שיזכו את העוסק בשיעור מס ערך מוסף "אפס". 

מה זה מע"מ בשיעור אפס?

שיעור מס ערך מוסף "אפס" הינו מצב המיטיב עם העוסקים, זאת בשל העובדה כי מחד אין הם נדרשים לגבות מס ערך מוסף על העסקה ללקוחותיהם, מאידך, רשות המסים מחזירה להם את מס ערך המוסף ששילמו לספקיהם או קבלני המשנה בגין ההוצאות שקשורות בייצור הכנסותיהם. מדובר “ברווח כפול” לעומת מצב בסיס אם תרצו. 

סעיף 30 לחוק מע"מ

סעיף 30(א)(5) לחוק– מוסיף למעשה אפשרות של ייצוא שירותים לתוך ההטבה של מע"מ "אפס". כלומר, לא רק ייצוא ברור של טובין (מוחשיים או בלתי מוחשיים) שהם פירות יצרניים ותעשייתיים (הערה 1), אלא, גם ייצוא של שירותים יזכו "בסוכריה" (הערה 2).  

ראוי להזכיר כי הרציונל במתן פטור בדמות שעור מס אפס בייצוא הינו כפול:

  1. האינטרס הכלכלי בהכנסת מטבע חוץ לישראל. 
  2. הרצון שהמחירים שמבקשים היצואנים על מרכולתם, יהוו מחירי תחרות עם ספקים אחרים בעולם. 
  • אם כבר נגענו בתכלית החקיקה בקצה המזלג, יהא זה חטא לא להזכיר כי מס ערך מוסף מבחינה כלכלית, מדינית, זהו מס עקיף, מס על עסקה (בניגוד למס ישיר שהינו מס על הכנסה או רווח), אשר בבסיסו יוטל על כל עסקה (כהגדרתה בחוק מע"מ) או כל "צריכה" שמתחוללת בתוך ישראל (הערה 3).

 

עם זאת, בסעיף מושא מאמרנו 30(א)(5) לחוק, ישנן מספר הגבלות: 

  1. "…..למעט שירות ששר האוצר קבע לעניין זה…….",……"לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל…." (הערה 4). 
  2. בנוסף, תקנה 12א.(א) לתקנות מס ערך מוסף גורסת: "לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לגבי נכס המצוי בישראל …….." (הערה 5).

בתי המשפט בישראל נתקלים בקושי כפול, האחד, לפרש פירוש החוק או אם נרצה פירוש דווקני של החוק. למשל בשאלה הפרשנית, מה הוא נכס המצוי בישראל? בנוסף, כפי שקבע הנשיא ברק בהלכת קיבוץ חצור (הערה 6) על הצורך "לפרש חיקוק בהתאם לכוונת המחוקק ובהתאם לתכלית החקיקה". 


  1. סעיף 30(א)(2) לחוק מחיל שיעור מס "אפס" על ייצוא נכסים בלתי מוחשיים. כגון: ידע, מאגר מידע, פטנט, תכונות וכו'. אציין כי קיים שוני טכני בדמות אי קיום מסמך או רשימון שמוגש לרשות בשל ייצוא נכס בלתי מוחשי. על כן, קבע המחוקק כי בייצוא כאמור, המוסד הבנקאי אשר מקבל את התמורה עבור הייצואן, ינכה במקור את מס ערך המוסף ויעבירו לרשות המיסים. כמובן, יחד עם הצהרת היצואן. 
  2. ראו הגדרת שירות לחוק בפרק ב' – הדין המצוי. 
  3. למעט עסקאות שהוחלט לא למסות מתוך שיקולי מדיניות כגון: מכירת פירות וירקות (בנסיבות מסויימות) או איזור סחר חופשי באילת (בנסיבות מסויימות).
  4. אציין כי נוסח הסעיף כפי שמובא פה, הוא לאחר תיקון 23 לחוק בו נדון בהמשך.
  5. ס' 12 לתקנות מע"מ.

מטבע הדברים, שירות שניתן על־ ידי מי שעסקו בישראל  לתושב חוץ  יינתן בדרך כלל בזיקה כלשהי לנכס המצוי בישראל, בין אם מדובר במתן יעוץ משפטי או פיננסי לתושב חוץ. לאור תקנה 12א.(א) לתקנות מס ערך מוסף, לא יחול מס בשיעור אפס בגין שירות לתושב חוץ כל אימת קיימת זיקה קלושה ככל שתהיה בין השירות לאותו נכס בישראל. בכך מרוקן הכלל למעשה את תוכן סעיף 30(א)(5) במקרים רבים, רבים מדי. 

לפני תיקון 23 לחוק (הערה 7), ובהתאם לפסיקה הקודמת המשתקפת בעניין קסוטו (הערה 8), עסקו בשאלה "מיהו מקבל השירות העיקרי – תושב חוץ או תושב ישראל?" וזאת לצורך מתן הפטור לפי סעיף 30(א)(5) לחוק. לאחר התיקון כאמור, ועל כך אין כאן מחלוקת, אין עוד משמעות ל"מדרג" מקבלי השירות בין "עיקרי" ו"משני". כל עוד תושב ישראל נמנה עם מקבלי השירות, ולו כמקבל משני ביותר, לא יחול שיעור מס אפס ולא ינתן הפטור המיוחל. 

כיום, לאחר תיקון 23 , עוסקים הפרשנים בשאלה שונה, האם מה שנעשה עבור תושב ישראל אגב השירות לתושב חוץ כלל מהווה "שירות" או שמא העשייה לטובתו איננה "ממשית וישירה" דיה כדי להוות שירות. אמנם מרכז הכובד של הסוגיה הועתק בעקבות תיקון 23 אך הקושי באבחנה וביישום לא בהכרח נעלם. 

בעניין שרגא רוזין (הערה 9) המערער הינו עורך דין אשר טיפל בתביעתם של תושבי חוץ לפיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה להם בעת שהותם בארץ. בפסק דין זה נפסק כי זכות תביעה היא בגדר "נכס" לעניין תקנה 12א(א) לתקנות מע"מ. זכות התביעה בה טיפל או הגיש המערער היא בגדר "זכות" כמקובל בפסיקה ובספרות המשפטית ועל כן היא בגדר "נכס" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק מע"מ, מאחר וזכות כלולה ב-"טובין", מונח שהוא חלק מהגדרת "נכס" בחוק.במסגרת פסיקתו הבהיר כב' הנשיא שמגר (הערה 10), כי סעיף 30(א) לחוק על סעיפי המשנה שלו קובע מהן עסקאות אשר יחול עליהן שיעור אפס  "מדובר בהקלת מס  הניתנת, בדרך כלל, לעסקאות המתבצעות במגזרים כלכליים מסוימים, אותם מבקש המחוקק לעודד".

"מרבית העסקאות הנהנות מן הקלה נושאות אופי של ייצוא… סעיף 30(א)(5) מעניק הקלת מס לעסקה שהיא "מתן שירות לתושב חוץ…". מטרתו של הסעיף לעודד ייצוא שירותים." ממשיך ומסביר כב' הנשיא שמגר כי לא בכל מקרה של ייצוא שירותים מוענק שיעור אפס. כאשר קיימת זיקה בין הנכס לישראל אין הסעיף חל "במקרה זה סבר מחוקק המשנה כי אין מקום להקל. ייתכן כי היסוד לכך בסברה (בין אם היא נכונה ובין אם לאו) כי מקום שהמדובר בנכס המצוי בישראל, נטייתו הטבעית והרגילה של תושב החוץ  תהא להיזקק ממילא לשירות ישראלי דווקא ומכאן שאין צורך בתמריץ מס לשם עידוד מתן שירותים כאמור". יוצא אפוא, שהנכס (הזכות לתביעה) מצוי בישראל לעניין תקנה 12א(א) לתקנות מע"מ ומשום כך גם לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, לא יחול שעור מס אפס. 


  • 6. ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד ל"ט(2) 70 (1985).
  • 7. חוק לתיקון חוק מע"מ (מס' 23), התשס"ב-2002, ס"ח 1837. (להלן: "תיקון 23 לחוק).
  • 8. ע"א 41/96 קסוטו סוכנויות ביטוח בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פד נ"ג(1) 862 (1999). 
  • 9. ע"א 418/86 שרגא רוזין נ' מנהל המכס ומס ערך מוסף – תל אביב, פד מ"ג(1) 837 (1989).
  • 10. ע"א 418/86 שרגא רוזין נ' מנהל המכס ומס ערך מוסף – תל אביב, פד מ"ג(1) 837, פסקה 10 לפסק דינו של נשיא שמגר (1989).

בעניין קסוטו (העקה 11) נשאלה השאלה האם יהא המערער זכאי להכנס לגדרי סעיף 30(א)(5) בעוד מהות השירות יצא הינו מתן שירותי תיווך לחברות ביטוח זרות וסיוע במציאת לקוחות – חברות ביטוח ישראליות – המעוניינות לבטח עצמן בביטוח משנה אצל חברות ביטוח בחו"ל. בית המשפט המחוזי קבע כי קסוטו לא יהנה מהפטור של שעור אפס משום שהשירות ניתן בגין נכס המצוי בישראל, "השירות" הוא התיווך, והנכס שלגביו ניתן השירות, הוא ההתחייבות שחברות הביטוח הישראליות מקבלות על עצמן כלפי מבוטחיהן בישראל מכוח חוזי הביטוח הנעשים בישראל. "נכס" זה "מצוי" בישראל ומכאן, שאין המערערת זכאית לקביעת שיעור מס אפס אף שהשירות ניתן לתושב חוץ.  השופטת שטרסברג כהן – "נוסח החריג מעיד על עצמו, כי הוא מכוון למנוע פיקציות והתחמקות ממס. הוא מבקש להחריג מן הרישא של הסעיף הקובע שיעור מס אפס על שירות הניתן לתושב חוץ, את אותם מקרים שבהם השירות ניתן בפועל, הלכה למעשה, לתושב ישראל בישראל והוא מתכסה באצטלה של מתן שירות לתושב חוץ בחו"ל, רק כדי לזכות בשיעור מס אפס. הוא מבקש למנוע מצב שבו שירות שלא ניתן לתושב חוץ בחו"ל והוא רק נחזה להינתן לתושב חוץ ובפועל ניתן לתושב ישראל, ייהנה משיעור מס אפס. נוסח החריג שמשתמש במילה "בפועל" ולא במילה "גם" מעיד על עצמו, כי כוונת המחוקק לא הייתה לשלול שיעור מס אפס אם נהנה מן השירות תושב ישראל או אם תושב ישראל היה מקבל משני של השירות. אילו רצה המחוקק לשלול שיעור מס אפס במקרים האמורים היה משתמש בביטוי "גם" ולא בביטוי "בפועל". כאמור, השימוש בביטוי "בפועל" מעיד על כוונתו של מחוקק המס למנוע מצבים של ניסיון להתחמקות ממס, ולא מעבר לכך." בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע שכמעט בכל שירות שיינתן לתושב חוץ יהיה נהנה עקיף ישראלי. שירותי התיווך ניתנו לחברות הזרות.  ולכן זכאיות לפטור. 

 

ייצוא סחורות מע"מ בשיעור אפס

 

שינוי חקיקה בעקבות קסוטו

תיקון 23  לחוק משנת 2002 כפי שהשפיע על סעיף 30(א)(5) לחוק – 

הנוסח המקורי – ….."לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל לתושב ישראל בישראל"….. 

הנוסח המתוקן – …. "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל"

בעניין גלמן פינץ (הערה 12) דובר על חברה ישראלית אשר שימשה כסוכן מכירות בישראל של חברה שוויצרית. החברה השוויצרית (להלן:"הספק") הינה גוף אשר מוסמך לשווק דירות נופש בעיירה בשוויץ. המערערת קיבלה בישראל בלעדיות לשיווק אותן דירות נופש שוויצריות. למערערת הייתה מערכת חוזית מסועפת מול הספק. מערכת חוזית זו עמדה במרכז המחלוקת בין השופטים (הערה 13). נציין כי נוסח הסעיף הרלוונטי בערעור זה היה כמוהו בטרם תיקון 23 לחוק מס ערך מוסף, אמנם שהדיון התקיים בשנת 2004. השופטת חיות- ניתחה את המערכת החוזית בין הספק למערערת לשם קביעה מיהו הנהנה העיקרי מן העסקה, תושב ישראל או הספק. כך שאם מדובר בספק, יש להעניק למערערת את ההקלה בגין שיעור מס אפס. לבסוף פסקה חיות כי מקבל השירות העיקרי הינו הספק ולא רוכשי הדירות הישראלים. חיות טענה כי לא ניתן להגדיר את השירותים הנלווים שהעניקה המערערת לרוכשי הדירות הישראלים אינם "נושא ההסכם". וכי הסכם השיווק בין המערערת לספק הוא הציר המרכזי עליו נסבים יחסי כלל הצדדים. הערעור התקבל חרף דעת המיעוט של הנשיא ברק. 


  • 11. ע"א 41/96 קסוטו סוכנויות ביטוח בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פד נ"ג(1) 862 (1999). 
  • 12. ע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נ"ח(2) 682 (2004). 
  • 13. המותב כאמור כלל את הנשיא ברק, השופט ריבלין והשופטת חיות. 

בעניין  א. גמיש שירותי כוח אדם בע"מ (הערה 14) עסקה המערערת במיון, הבאה והשמה של עובדים מתאילנד לישראל על מנת שיעבדו אצל חקלאים ישראלים. התמורה בגין עבודת המערערת שולמה ע"י חברות זרות המאוגדות בתאילנד. לגישת המערערת, חלק מהכנסותיה – הכולל ייעוץ, מיון וראיון של העובדים הזרים – חייב במע"מ בשיעור אפס הואיל והשירות ניתן לתושב חוץ. הנשיא גרוניס פסק  כי לאחר תיקון סעיף  30(א)(5) לחוק, לא יחול מס בשיעור אפס על עסקת מתן שירות לתושב חוץ, כאשר במקביל ניתן שירות גם לתושב ישראל בישראל.

נקבע כי המערערת עוסקת בתיווך ובייבוא של עובדים ארצה והיא נתנה שירות גם לחקלאים הישראליים אצלם יעבדו העובדים המגיעים מתאילנד ולפיכך לא יחול מע"מ בשיעור אפס.

בעניין עוזר לחקלאי בע"מ (הערה 15) עסקה המערערת בהבאת עובדים זרים מתאילנד לישראל (להשמה בענף החקלאות), באמצעות התקשרות עם מספר חברות תאילנדיות. התמורה בגין עבודת המערערת התקבלה מחברות זרות המאוגדות בתאילנד. בית המשפט העליון קבע (בדומה לפסק דין א.גמיש הערה 16), כי בעקבות תיקון מספר 23 לחוק מע"מ משנת 2002, ומטרתו כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון כאמור, ולאור פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין קסוטו (הערה 17), אין כל ספק שהמערערת נותנת שירות גם לחקלאים הישראליים אצלם יעבדו העובדים המגיעים מתאילנד, ולפיכך אין מדובר בשירות לתושב חוץ כהגדרתו בסעיף. 

בעניין חברת אמריקה- ישראל קאמפ אקסצ'אנג' (הערה 18) מהות השירות שניתן לתושב חוץ הינו גיוס צעירים ישראליים המעוניינים לשמש מדריכים ואנשי צוות במחנות קיץ בארה"ב. החברה פעלה ב-2 כובעים: הראשון- כסוכנת או נציגה של חברה זרה תושבת ארה"ב שהיא עצמה עוסקת בין השאר בגיוס מדריכים למחנות קיץ. השני-  עמדה בקשר ישיר ובלתי אמצעי עם מחנות קיץ שונים בארה"ב וגייסה עבורם מדריכים ישראלים.לגישת החברה, היא זכאית ליהנות ממע"מ בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ מפני שהיא נתנה שירות רק לתושבי חוץ (החברה הזרה ומחנות הקיץ) ולא לתושבי ישראל (המועמדים). לטענת החברה "ככל שניתן שירות אגבי לישראלים, הוא שולי וזניח". ערעור זה נדחה, אך יחד עם זאת גרס השופט קירש כי "ייתכנו מצבים בהם תושב חוץ מוכרח להשתמש בשירותיו של עוסק ישראלי בשל מהות השירות ובכל זאת יחול שיעור מס אפס חרף העובדה שהעוסק הישראלי לא עמד בפני כל תחרות בינ"ל (לדוגמה אם תושב חוץ שוכר חוקר פרטי ישראלי על מנת לבלוש אחר תושב ישראל בישראל. אין עניין של תחרות בינלאומית והתושב הישראלי, שהוא יעד הבילוש, וודאי איננו בבחינת "מקבל שירות" בנוסף על תושב החוץ)." "אמנם במקרה מסוג אחר כינוס לקוחות ישראלים עשוי להתקיים מטעם תושב חוץ המעוניין לשווק להם מוצר או נכס מסוים, מבלי שיהיה במפגש כאמור דבר מעבר לקידום מכירות שנועד להיטיב עם תושב החוץ (המוכר). המשתתף במפגש כגון זה כלקוח פוטנציאלי הוא מושא לשכנוע ולמאמצי מכירה ואין לומר לגביו כי הוא "מקבל שירות" בשל כך" . כלומר, לשיטתי ישנם מצבים אשר יהיו שונים במעט במאפיינים החוזיים אשר ייתכן ויתירו את קבלת הפטור וכניסה לגדרי הסעיף. 


  • 14. ע"א 7142/10 א. גמיש שירותי כח אדם בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף באשדוד (לא פורסם, 24/10/12). 
  • 15. ע"מ (מרכז) 17466-01-12 עוזר לחקלאי בע"מ נ' מע"מ רחובות (לא פורסם, 28/10/13). 
  • 16. ראה א.גמיש, ה"ש 26 לעיל. 
  • 17. ראה ה"ש 21 לעיל.
  • 18. ע"מ (ת"א) 37473-05-12 אמריקה-ישראל קאמפ אקסצ'אנג' (איי. אי. סי. אי.) בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס (לא פורסם, 17/03/16).

בעניין טיביסי אינווסט (הערה 19) המערערת פעלה כמאתרת ומגייסת לקוחות עבור בנק בגיאורגיה. המערערת דיווחה על ההכנסות שלה מן הבנק בגיאורגיה כהכנסות פטורות מס ערך מוסף לפי סעיף 30(א)(5) לחוק.  השופטת סרוסי הציגה גישה מתירנית – " אני מסכימה עם המערערת, כי אם כל פעולותיה בישראל היו מסתכמות בעריכת כנסים ומפגשי התעניינות (כדוגמת אלו שנערכו במלון דן, מסעדת מסה והכנס מטעם מגזין סיגר), כנראה שלא היה בכך כדי לשלול ממנה את ההטבה. " …. "גם הצגת מצגת אודות פעילות הבנק באותם כנסים, אף אם תורגמה על ידי המערערת מהשפה הגאורגית לשפה העברית, לא היה בה לשנות במיוחד שכן פעילות כזו אינה מגיעה כדי "מתן שירות" ללקוח אינדיבידואלי והיא במהותה קידום מכירות מרכולתו של תושב החוץ בישראל. אם נאמר אחרת, נצמצם את ההטבה לפי סעיף 30(א)(5) לחוק עד כדי ביטולה מספר החוקים ולא לכך הייתה הכוונה". בהתייחסותה לתיקון 23 לחוק,  גרסה השופטת סרוסי כי  אין בתיקון האמור "כדי לקבוע שכל שירות הניתן לתושב ישראל, יהא אשר יהא, יש בו כדי לסייג את ההטבה. ברי לכל, כי אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ וזאת כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל". 

השופט הרי קירש בעניין אוסקר גרוס (הערה 20) מנתח את הפעילות העסקית של החברה הישראלית שמבקשת פטור בייצוא שירותים לפרוטרוט, על מנת להראות כי השירותים שנתנה מכורח הנסיבות ללקוחות הישראלים לא היו "זניחים" (הערה 21). עם זאת, השופט קירש מציין כי "ייתכנו מקרים של הושטת סיוע לתושבי ישראל מבלי שהדבר ייחשב ל'מתן שירות' להם".(הערה 22) כלומר, הגישה הדווקנית לפיה די שינתן שירות ולו האגבי ביותר גם לתושב ישראל כדי לשלול את הפטור איננה מוחלטת. השופט קירש גרס בעניין זה כי העוסק הישראלי שהוא נציגה של החברה האמריקאית בישראל היווה "חוליה בלתי זניחה בשרשרת מתן השירותים ללקוחות ישראלים", "פרשנות לפיה שירותיו של קבלן משנה ישראלי, הפועל למען קבלן ראשי תושב חוץ, ניתנים לקבלן הראשי בלבד ולא ללקוחות הקבלן הראשי….היא צרה מדי, לפחות בהקשר המיסוי של סעיף 30(א)(5)", "הדברים נאמרים במקרה הנוכחי לגבי שירות מקומי אשר בעיניי אינו זניח או חסר משקל". כלומר, השופט קירש מסביר כי הדרך אמנם לא פשוטה להיכנס לגדרי הפטור סעיף המיוחל. אך עם זאת, היא בהחלט אפשרית הגם שיינתן שירות כלשהו אגבי על ידי העוסק היצואן לתושב ישראל. פה בדיוק קבור הכלב. 


  • 19. ע"מ (ת"א) 28788-11-15 טיביסי אינווסט – גאורגיה בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף גוש דן (לא פורסם, 29/01/17). 
  • 20. ע"מ (ת"א) 55563-09-14 אוסקר גרוס (1996) בע"מ נ' מנהל מע"מ ומס קניה תל-אביב (לא, פורסם, 28/3/2017). 
  • 21. "זניחים" – מילה שחוזרת פעמים רבות בהקשר של חשיבות מתן השירות גם לישראלים. 
  • 22. דברי השופט קירש באמריקה ישראל קאמפ אקסצ'יינג ר' ה"ש 31 לעיל, אשר חזר עליהם גם בעניין אוספר גרוס ר' ה"ש 40. 

גם  בעניין י.מ.ש השקעות בע"מ (הערה 23) הוסיף כב' השופט שטיין את הדברים הבאים: "אכן, שירות שהינו זניח או בלתי משמעותי איננו בגדר "שירות" אשר מצדיק את שלילת ההטבה של מס אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק" 

כפי שהבאתי בהרחבה לעיל, בפסקי הדין בשנים האחרונות בעניין ערעורי מס בגין תחולת סעיף 30(א)(5), ניתן לשים לב לכך שהשופטים מגיעים לתוצאת פסיקתם באופן  שלא נובע מפירוש דווקני/מילולי של הסעיף (הערה 24), אלא, תוך הסתייעות בניתוח הפרשנות התכליתית. עם זאת, התוצאה בפסיקות  (לאחר תיקון 23) שסקרתי לעיל דומה. ערעורי העוסק הישראלי מייצא השירותים נדחים בזה אחר זה. ההסברים של השופטים  עוברים כחוט השני דרך אי עמידה בסייג שנובעת מאי עמידה בתוספת תיקון 23- שמסתכם במילה -"גם" (הערה 25).   


  • 23. ע"א 8272/16 ימש השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל. 
  • 24. בדבר שלילת הפטור בגין מתן שירות גם לישראלי.
  • 25. המילה שהוספה בתיקון 23 לחוק, ואשר לכאורה מרוקנת מתוכן או סוגרת את הגולל על מתן הפטור בסיטואציות רבות. ראה פרק ב' הדין המצוי. 

נשאלת השאלה מה יהיו אותם מקרים "טפלים" או "נלווים" שייוחסו לעוסק הישראלי עת נתן שירות לתושב ישראל אגב שירות לתושב חוץ ובכל זאת יתירו  להכניס את העוסק היצואן בגדרי סעיף הפטור המיוחל ??

תכנון מיטבי מקדים עם עורך דין יודע דבר

ובנימה אישית: עמדתי היא לחתור לתוצאה ראויה שתרחיב את הפטור ולא ההפך. זאת בשל העובדה שלא כל שירות צדדי ואגבי לתושב ישראל, עליו לביא לתוצאה שלילית בדמות אי מתן הפטור לנותן השירות העוסק הישראלי. ניתן לשיטתי למצוא את הדרך להיכנס לגדרי הפטור המיוחל, במקרים בהם, מרבית השירות ניתן כאמור לתושב חוץ. לשם כך, יש צורך להסתייע בשירותיו של עורך דין לענייני מע"מ שמבין את המטרייה המשפטית מסויית למין ההתחלה, בשלב תכנון הפעילות, ולא רק בשלבי השומה או הערעור. פה קבור הכלב. 

תכנון מיטבי מקדים של אופן ההתנהלות ומנגנון ההתחייבויות בין נותן השירות למקבל השירות, עשויים לצלוח את המשוכה. 

השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם!

לקריאה נוספת
חיפוש